דמיינו קהל מטרה בישראל בין הגילים 22 ל- 30 המונה כ- 300,000 נפשות ויש לקהל זה מחנה משותף.
קהל זה פזור בכל קצבות הארץ, הוא נוסע במכוניות, טס לחו"ל, קונה בגדים, מדבר בסלולאר, רואה סרטים, קונה מזון ושתייה, יוצא לבלות, בקיצור מתאים למפרסמים רבים.

שיווק וויראלי (פה לאוזן) נחשב לסוג של אומנות. קשה מאוד להוביל קמפיין דרך שיווק כזה שכן יש לזהות מובילי פה לאוזן עם רשת קהילתית רחבה. למעשה עניין זה כל כך קשה עד שמרבית המשווקים מייצרים תוכן לסגמנטים באוכלוסיה (לרוב לפי גיל) ומחכים שאלו, יתפסו בחכת התוכן, יגלו עניין, ישתתפו בדו-שיח (לרוב אינטרנטי) ויצרו איזו שהיא אינטראקציה עם המותג אשר תגרום להם לפרסם לגביו תכנים חיוביים.

בעבר קופונים לא היו להיט גדול בישראל וחוקרים פעמים ניסו לתרץ זאת באופיו הרברבני של הישראלי אשר מרגיש מבוזה להשתמש בקופון כדלפון והדבר מוחמר על כך שבארץ כולם מכירים את כולם.
שום דבר לא יכול להיות רחוק מהאמת, מלבד העובדה שקופונים הם כלי שיווקי יעיל, ההתפתחות המאסיבית של שוק המדיה הישראלי בשנים האחרונות בעיתונות ובמיוחד באינטרנט הכינה את השטח, זרעה את הזרעים ועכשיו רק נותר לחכות לזרז אשר יבוא כמיתון.

ארגונים רבים בעולם מאמצים כיום ראייה רחבה יותר מבעבר. הם כבר לא מסתכלים רק מה המתחרים הקרובים שלהם עושים אלא חוצים את הקווים ומביטים לתוך מגזרים אחרים. פעילות זו מתחילה להיתפס כחיונית שכן היא נוגעת בשני היבטים עיקריים של החברה –תקשורת עם הלקוח והתמודדות עם מתחרים.